גמרא
פירוש
מְשַׁמֶּשֶׁת וְרָאֲתָה נִדָּה – אֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה, אֲבָל בַּעַל קֶרִי גְּרֵידָא – מְחַיַּיב. לָא תֵּימָא ״מְבָרֵךְ״, אֶלָּא מְהַרְהֵר.
וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה הִרְהוּר? וְהָתַנְיָא: בַּעַל קֶרִי שֶׁאֵין לוֹ מַיִם לִטְבּוֹל – קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְאוֹכֵל פִּתּוֹ וּמְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ. אֲבָל מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו.
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: עֲשָׂאָן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ג
טור יורה דעה של״ג:א׳
שולחן ערוך יורה דעה של״ג:א׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ג
טור יורה דעה של״ג:א׳
שולחן ערוך יורה דעה של״ג:א׳
ד רמב״ם הלכות ברכות א׳:ט׳
רמב״ם הלכות קריאת שמע ד׳:ח׳
רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ד׳
רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים פ״ח:א׳
טור יורה דעה רפ״ב:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים פ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:ט׳
רמב״ם הלכות קריאת שמע ד׳:ח׳
רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ד׳
רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים פ״ח:א׳
טור יורה דעה רפ״ב:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים פ״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רפ״ב:ט׳
ומעשה בתלמיד א׳ שהיה מגמגם וקורא – רבסז״ל:א פיר׳ בכנסת בספר תורה,ב למעלה מר׳ יהודה בן בתירא – פיר׳ הרגיש בו שהוא בעל קרי, ואמ׳ בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה (בו) [כו׳].
אמ׳ רבסז״ל: ראינו בפ׳ רבי׳ גרשון מעיר מגאנצה אשר בארץ אדום:ג הזבין והמצורעין – פיר׳ שהם טמאים ז׳ ימים מותרין לקרות בתורה שהן יכולין לעסוק באימה [אבל בעלי קראין ששימשו מטותיהן שאין יכולין לעסוק באימה] ששמחין בשימוש מטותיהן אסורין הן מדברי תורה, ודאי לא נחית לעומקה.ד אוקימנא השתא, דר׳ מאיר ור׳ יהודה לא פליגי דבעל קרי אינו קורא קרית שמע כלל אלא מהרהר [ובברכות] הוא דפליגי, והני מילי שאין (בו) [לו] מים לטבול. [ו]אי אית ליה, אפילו הירהור סברי נמי לא, והני תנאיי כולהו דמתניתא סברי דבעל קרי מותר בדברי תורה כדאמ׳ ר׳ יהודה בן בתירא, וכיון דנהוג עלמא כותיה משום דמקיל אקולי ולא משום (דספיקא) [דפסיקי]ה הילכתא כותיה, הלכך אי עבד איניש כותיה עבד אבל לכתחילה לא, דקאמ׳ ר׳ ינאי כל המחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו ואשכחן דאפי׳ אינהו לא הוו עבדי במאי (דמירתי) [דמורו] דהא ר׳ יהודה לא תני הלכות דרך ארץ עד דטבל, והא רבא פסק לקמן.ו והני מילי תורה (דלתורה) [לחודה ד] נפקא מקמי הקב״ה וטהורה מלקבל טומאה, כדכ׳ הלא כה דברי כאש נאם יו׳י וכפטיש יפוצץ סלע, דיקא דקא אמרי וכר׳ יהודה בן בתירא [ב]דברי תורה אין מידי אחרינא לא, ובכללם מקרא ומשנה והלכות והגדות, דכולהו בכלל תורה אינהו כדכ׳ ואתנה לך את לחות האבןז ומברך ברכות מיהו, אבל התפילות כלל [וכלל לא],ח דלית לן לדחויי סתמין דתנן היה עומד בתפילה ונזכר שהוא בעל קרי וכו׳ ואמרי עלהט טעמא דאתחיל הא לא אתחיל לא מתחיל.י
[כר׳ יהודה בן בתירה בדברי תורהכ] – שאלו מקמי ר׳ האיי ז״ל,ל היאך בוטל ר׳ יהודה בן בתירה מאי דתיקן עזרא ע״ה. ואנן קימא לן דאין בית דין יכול לבטל [דברי] בית דין חבירו אלא אם כן היה גדול ממנו בחכמה ובמניןמ והשיב: יש דברים שעיקר תקנתן על תנאי שאימתי שירצו בית דין יבטלוה, לפי׳ בזמן שאנו רואין תקנה שתיקנוה בית דין הגדול בחכמה ובמנין ובא מי שהוא קטן ממנו ובטלה וקיבלו העם את דברי השני ועשו בו מעשים, אנו אומ׳ אלמלא שלא היה לו כוח לבטל לא היה מבטל ואף לא היו מקבלין ממנו. ועוד מצינו אופן אחר שבית דין יכול לבטל גזירת מי שלפניו אע״פ שהוא קטן, כגון גזירת שמן של גוים, דאמ׳ ר׳נ דניאל גזר עליו ואתא ר׳ יהודה הנשיא והתירו משום שאין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד (בזו) [בה].
כר׳ יאשיה בכלאיםס – פיר׳ ר׳ יאשיה אומ׳ לעולם אינו חייב בכלאי הכרם עד שיזרע חטה ושערה וחרצן במפלת יד (על) [שנאמר לא] תזרע כרמך כלאים וכו׳ לא תזרע עם כרמך כלאי זרעים, שהחטים והשעורים הם כלאים זה עם זה וכשיזרעם בכרם הוי להו כלאים בכרם,ע אבל מין (אחר) [אחד] עם הכרם אינו נקרא כלאי כרם ואינו חייב עליו אליבא דר׳ יאשיה.
כר׳ אלעאי בראשית הגז – פיר׳ דתניא ראשית [הגז] אין נוהגת אלא בארץ ישראל, דמקיש ראשית גז לראשית דגנך.פ
כר׳ יהודה בן בתירא – הא דאמרן.צ ופיר׳ טבילותא, דבעלי קראין לדברי תורה. ואמרי לה לנטילותא – פיר׳ לנטילת ידים (בעניין) [בעידן] קרית שמע, כדר׳ חסדא – פיר׳ דאמרי׳ [בפרק] היה קורא בתורה,ק אמ׳ ליה ההוא מרבנן לרבה,ר חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמ׳ מי שאין לו מים ליטול ידיו וקנח ידיו בצרור ובעפר ובקיסמין, ואמרי בתרה לייט ר׳ חסדא דמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא.מהדורת הרב מאיר דוד בן-שם, ירושלים תשי"ח, באדיבות משפחת המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הערות
א כן הגירסא ברש״י וראה דק״ס ובהגהות.
ב ב״פירוש קדמון״: בכנסת (ס׳ ת׳). ואולי צ״ל: ״בבית הכנסת״.
ג הוא רבינו גרשום מאור הגולה. ראה מבוא.
ד אינו מובן. ואולי חסר כמה מלים.
ה ב״פירוש קדמון״: ״דפסיקי כרבנן״ וצ״ל: ״דפסקי רבנן״.
ו כ״ב ב׳. וראה רש״י ושטמ״ק שם.
ז שמות כ״ד י״ב. וראה גמ׳ לעיל ה׳ א׳.
ח ראה להלן הערה 129, שכן דעת ר״ח. ובפסקי רי״ד כאן: ״גם ר״ח ורבינו ברוך מחלקים בין דברי תורה לתפילה״. וראה מ״ש אפשטין ב״תרביץ״ שנה א׳ ספר ד׳. להוכיח מכאן ש״רבסז״ל״ הוא רבינו ברוך מארץ יון. וראה רי״ף ותר״י כאן בשם רה״ג ואוצה״ג הפירושים עמ׳ 28.
ט לעיל כ״א א׳.
י ב״פירוש קדמון״ נוסף: ״עד הנה מפי׳ רבסז״ל״.
כ ב״פירוש קדמון״ נוסף: ״רבי׳ אפרים דמן קלעא חמאד ז״ל, פי׳ בד״ת ולא בק״ש, דרב חיסדא לייט מאן דמהדר אמיא בעידן צלותא ואוקימנא לרב חסדא בפרק היה קורא, בקרית שמע ולא בתפילה.
ל קטע חשוב זה מפירוש רה״ג לא נודע לנו ממקום אחר. וראה בירור השיטות בענין זה בתורה-שלמה חלק ט״ו, מלואים סי׳ י״א.
מ בכת״י: ״ובענין״ ובגליון מן הצד: ״ס״א ובמנין״ וכן להלן. וראה עדיות פ״א מ״ה.
נ ראה עבודה זרה ל״ו א׳.
ס קטע זה וכן שלאחריו, הם פירוש על דברי הרי״ף שלא נזכר שם לאיזה ענין הלכתא כר׳ יאשיה וכר׳ אלעאי. אבל בגמ׳ מפורש.
ע ראה ירושלמי כלאים פ״ח ה״א, תוס׳ קידושין ל״ט א׳ ד״ה לא, חולין פ״ב ב׳ ד״ה לאפוקי, ובכורות נ״ד א׳ ד״ה דגן.
פ ראה חולין קל״ו א׳ וקל״ח ב׳.
צ כן הגירסא בדק״ס מכתי״מ.
ק לעיל ט״ו א׳.
ר לפנינו שם: ״א״ל רבינא לרבא״. וראה רי״ף שם.
הערות
Gemara
Peirush